יואוו מיכל, תגידי מאיפה את מביאה את כל השמלות המהממות האלה?
ואיך את בוחרת? יש לך את זה. זה פשוט מדהים.
ככה, בזו אחר זו אני שומעת אתכן מתפעלות או כותבות לי, וכל אחת במילים אחרות אומרת
בעצם אותם דברים. בעבר הייתי מסמיקה ולא ידעתי איך להכיל את האמירות הללו. הייתי מנסה לתת הסברים או לענות.
במקום פשוט להגיד תודה.
אני מודה לה׳ יום יום על שזיכה אותי בחוש השישי הזה. ביכולת לזהות סטייל.
הרבה פעמים שאלו אותי היכן למדתי, או מהיכן אני שואבת השראה, בשנה האחרונה היה לי
הרבה זמן למחשבות עמוקות, ובמיוחד עכשיו כשמתחיל חודש יום-ההולדת שלי, אני רוצה לחזור אחורה.
לשורשים שלי. כי אני מאמינה שהתחום עבר אלי בתורשה. אני יודעת, זה אולי נשמע קצת רגשני,
אבל איך אומרים - "ילדַת־יומולדת", אז מותר לה...
כן, קראת נכון, הגיע חודש היומולדת, והפעם זה לא סתם מספר, אלא משנה קידומת...
אני מסתכלת על השנים שבהן אני בעסק בפרט, ועל שנותיי בעולם הזה בכלל, ונוכחת
לראות כמה אני מוקפת בָּכֶן: נשים עוצמתיות, נשים משפיעניות, נשות חסד, נשות קריירה,
נשים שהן עיקר הבית, נשים דעתניות, נשים שבעשר האצבעות שלהן ובכוח העצום שלהן פשוט
מקיימות את עצמן ואת המשפחות שלהן. כל אחת מכן היא השראה. כן, כן, השראה עצומה לי ולעסק שלי.
זה הוביל אותי ישירות לכתוב עליכן - אליכן, יקרות.
אז בסימן הנשיות, אחלוק עימכן את השורשים שלי, שמהם, אני מאמינה,
ירשתי את האהבה לאסתטיקה וליופי. בהתרגשות רבה אני מספרת לכן כאן פיסות חיים שעד היום לא סיפרתי.
אז ברור שאתחיל בסבתות שלי.
ראשית, "סבתא ברכה", היא אם אבי. את סבתא־ברכה ז"ל (בריינדיל לבית שטיין) אני לא ממש זוכרת, היא נפטרה כשהייתי בת ארבע... סבתא־ברכה באה מבית חסידי ציוני, נצר למשפחת רבנים וסוחרים. היתה אשה אצילית יפהפייה ותמירה, עם גוון עור שחום ועיניים סיניות. היא נולדה בסוף 1919,בעיר סיגֶט, אז הונגריה, היום רומניה. באותה חצר שיחקה עם בני משפחתו של אלי וִיזֶל ז"ל.
כבר בצעירותה סבתא־ברכה היא פעילה ציונית, ומשנות הָעֶשְׂרֵה שלה כבר משתתפת בכינוסים ציוניים בין-ארציים. היא מדברת ארבע או חמש שפות, קוראת עיתונים יומיים בעברית וספרים בגרמנית. כהכנה לעלייתה היא צריכה "מקצוע" עם תעודה. הבריטים דורשים זאת לקבלת סרטיפיקט. אז היא נוסעת עד בוקרשט ללמוד.... תפירה! ובגיל עשרים ושלוש, בשנת 1933, היא מגשימה בגופה בפועל את הצעד הנועז עליו רק חלמו והתפללו דורות: היא עולה לארץ, כחלוצת מזרחי, לתל אביב, ואף משפיעה על אחותה הצעירה ממנה להגיע אחריה. אני חושבת על המשפטים האחרונים שכתבתי ואומרת לעצמי כמה גדלות באשה אחת. אשה שהיא יזמית,
מהפכנית, נועזת. אוהבת, חכמה ומיוחדת.
אבל פה רק מתחיל הסיפור, סבתא־ברכה נישאת לסבי אליהו־מנחם ("סבא־אלי" דושינסקי)
שגם הוא עולה ארצה ב-1933. מייד אחר הנישואין, היא פותחת, בעיר הלבנה, הלא היא
תל אביב המרהיבה של שנות השלושים, ברחוב אלנבי, שהוא אז ה"שאנז-אליזֶה"
של העיר, את: "ברכה דושינסקי - סלון לשמלות".
סבתא מחוץ לסלון לשמלות בבעלותה
נשים מכל הארץ מגיעות אליה כדי שתציע להן סגנון, ואז - תלביש אותן בבגדים שהיא מעצבת במו ידיה.
סבתא ברכה היתה סטייליסטית. פשוט היה לה את זה. היתה פּוֹרֶשֶׂת בד ועם גיר מציירת, עם הסרגל המיוחד
מסמנת, גוזרת את הדגמים שעולים בראשה המוכשר והמקורי, לא נעזרת בחוברות, ומיד ניגשת לַתפירה...
מכונת התפירה "זינגר" שָׁכְנָה אחר כבוד בבית, ושנים לאחר שסגרה את הסלון עוד תפרה
לבנות הבית ולבחורות ולנשים אחרות בגדים לכל השנה, לכל אירוע, ותחפושות ייחודיות לפורים.
סבתא בת 27 מדגמנת את אחד העיצובים שלה, 1937
ובואו לא נשכח גם את הסבא. גם אותו אפשר לראות בתמונות השחור-לבן. "סבא אלי"לבוש חליפה,
חבוש מגבעת, וענוב עניבה תואמת, מכובד ומכבד. סבא נוהג מחווה אירופאית ידועה, וכשחולף על פניו
למשל חיים נחמן ביאליק, משוררנו-הלאומי, שכֵנָם בשנות ה-1930 בת"א, מסיר סבא קימעא את כובעו לאמירת שלום.
סבתא וסבא, 1960
הדירה הקטנה שלהם בשדרות-רוטשילד-פינת-בלפור בלב תל אביב, היתה תמיד מלאת אורחים,
כגון בני משפחה שהגיעו ארצה, שרידי-אש, אחר המלחמה, ונשארו לגור תקופות ארוכות.
היה ממש חדר מיוחד לאורחים. וכך חינכה את משפחתה. סבתא ברכה היתה מה שנקרא אשת חברה -
היתה פעילה בנשי מזרחי אֹמֶ"ן (לימים ארגון "אמונה"). היתה הולכת לנשפים של ארגונים שונים,
לקונצרטים של התזמורת הפילהרמונית, והיתה מארחת חוג תנ"ך שבועי קבוע בביתה.
היא היתה יהודיה, דתית, ציונית גאה, ועם זאת אשת העולם הגדול.
סבתא שלי אם אמי רותי, תיבדלנה שתיהן לחיים ארוכים ובריאים! - היא "סבתא־לאה".
בצעירותה היתה ידועה כליווייה, לילי, גולדברגר. נולדה למשפחתה המפַנקת ב-1924
(זאת אומרת שהיום, 2021, היא בת 97, עד מאה-ועשרים בבריאות! אמן). גדלה בִּפְּרֶסבּוּרג,
הלא היא בְּרַטִיסלַבַה, בירת סלובקיה של ימינו. לפני כמה שנים יזמנו פרויקט לכתוב יחד עם
סבתא את סיפור חייה, ויצא מכך ספר, שעותק ממנו נמצא בבתי הזיכרון לשואה ולגבורה.
סבתא־לאה באה מבית דתי שתמיד תמך בתלמידי חכמים ואף שיכן והאכיל באופן קבוע בני ישיבות.
אשה יפה ואצילית שיופיה הָ"אַ֫רִי", ועיניה הכחולות, סייעו לה רבות בהצלתה בזמן המלחמה.
סבתא לאה בת 12, ברטיסלבה 1936
סבתא־לאה מספרת איך ביום בהיר אחד הפסיקו את הלימודים בבית הספר, ואיך פסקו גם האפשרויות
להשתתף בתחרויות ההתעמלות שכל כך אהבה. וכך בעצם בגיל 14 נקטעו שנות הלימוד שלה.
אבל אין אשה חכמה יותר שאני מכירה בעולם. אשה שמדברת שוטף לפחות ארבע שפות, שעד היום
מדברת, קוראת וכותבת בגרמנית, שיכולה לנסח מכתבים באנגלית, ולתקתק אותם במכונת הכתיבה ההיסטורית שלה.
אשה שבתושייה האינסופית שלה, בתעוזתה, באומץ לבה הבלתי מצוי, ובאמונתה הגדולה בה', הִצילה
את אחיותיה ואת אביה במהלך המלחמה, ואף את עצמה כמובן. תקופה מסוימת היא אף עובדת בתור תופרת
אצל גויה שמחביאה אותה. בין שאר עלילותיה וְנִסֶּיהָ, היא מנסרת את הדלת של הרכבת לאושוויץ, קופצת,
ולימים היא אף פרטיזנית לוחמת ביערות.
לאחר המלחמה היא נישאת לניצול-אושוויץ-מן-הכבשנים-ממש, סבי דוד ("סבא-דוּנוֹ") אקשטיין ז"ל.
הם פותחים שָׁם, מחדש, את העסק-החנות "אקשטיין - כלי פורצלן" במרכז הבירה ברטיסלבה, שהיה שם
עוד לפני המלחמה... אך שנאת הגויים ל"יהודים- שחזרו" נמשכת, והם 'בורחים באישון לילה ובאפילה'
ב-1949, לבנות חיים חדשים במדינת ישראל הצעירה.
תוך זמן קצר הם ממשיכים כאן, בתל אביב, את מפעל חייהם "אקשטיין - כלי פורצלן"! והוא קיים עד היום!
אני מדברת על אשה שנוסעת לנסיעות עסקים מעבר לים, בימים שרק אפשר היה לחלום על יציאה לחו"ל,
בשנות ה-1950 וה-1960!.... בתחילה באונייה ובהמשך בטיסות.
וכך זוכה סבתא־לאה לכינוי "סבתא-מטוס". היא מנהלת מו"מ על יבוא סחורה במיליונים. איזו אמונה,
איזו נחישות. כמה תעוזה. שנים סיקרן אותי, איך בכל השנים הללו היא ממשיכה לעשות עסקים עם גרמניה?
ודווקא עם גרמניה? - זה ה-revenge שלי, הנקמה שלי. כך תמיד היא אומרת לי.
במשך כל השנים שבהן אני עוקבת אחר סבתא־לאה מתפעלת מהעוצמות לקום מתוך האפילה,
להקים משפחה ועסק משפחתי, שהיא מנהלת במשך שנים רבות. אני קולטת ומעכלת איזו יזמית אדירה,
מנהלת, אשת שיווק, אשת יחסי ציבור ומה לא, יש לנו במשפחה. העוגות והתבשילים, כולם בטוב טעם
ומוגשים בכלים המופארים של המפעל המשפחתי. כן זה הרי ידוע שמי שיש לו חוש אסתטי מפותח הכל אצלו בטוב טעם.
אבל הדבר הכי מדהים הוא הסטייל. זה משהו שטבוע בסבתא לאה עוד מבית הוריה.
סבתא תמיד מספרת איך אמא שלה היתה מלבישה אותם, את הילדים שלה משקיעה בכל אחד -
כך שהמוכרת אפילו שאלה אותה אם היא בת יחידה. שגם כאשר האמצעים היו דלים תמיד הלבישה
את הילדים כראוי ובסטייל: עם השנים החליפה צווארונים, או שרוולים והבגד נראה חדש ובוהק מתמיד.
ועד היום היא המתלבשת מספר אחת שלנו.
אפילו כשהיא יוצאת כיום למועדון, היא לבושה יפה יותר ומטופחת - מכל מי שתהיה בסביבה. לק, אודם, בושם תכשיטים.
בכל מקום שתגיעו, ישר תזהו את הסטייל מרחוק. סבתא לימדה אותי שגם כשאת יורדת "לזרוק את הזבל"
את חייבת להתלבש יפה, כי אף פעם את לא יודעת את מי תפגשי בדרך. כשהייתי צעירה אפילו היתה
מגיעה אלינו הביתה ועוברת על הארון שלי, עושה בקרת איכות. אני מודה שאני לא תמיד עומדת
בסטנדרטים של סבתא, אבל תמיד לפני שאני קופצת לביקור אני חושבת פעמיים, מה אני לובשת,
ועד היום היא יכולה להעיר לי אם החצאית לא מגוהצת למשעי. כן, יש לי עוד הרבה מה ללמוד מסבתא שלי.
ואני הקטנה, לא מגיעה אפילו לקרסוליים של הסבתות שלי.
אבל אני כן מרגישה שמשהו מכל זה עבר, בהודאה לה', גם מעט אלי.
ספגתי את כל הטעם הזה כבר בינקות, מאמא, רותי תח', שהיא ממש ברמה של דוגמנית
שנולדה מיד עם סיום המלחמה עוד בברטיסלבה. זכיתי באמא הכי טובה, חכמה, מוכשרת,
יצירתית, טובת לב ואוהבת שיש. היפהפייה של פתח תקוה, שבכל מקום שהלכנו תמיד מסובבת ראשים.
שכל השנים גבוהה ממני לפחות בראש. זכיתי באם ולצדה בסבתא - צעירות כל כך.
בשנים האחרונות אני לומדת מאמא שלי את המשמעות האמיתית של אומץ וגבורה.
ומה זה אומר להתמודד עם אתגרים. וכיבוד הורים - ממש בגופה. במהלך השנים אמא
תפרה את כל הבגדים שלה, והדביקה אותי בהתלהבות הזו. יחד הלכנו לקורסים לתפירה,
זכיתי לתפור יחד איתה את שמלת החתונה שלי ואת השמלות לשבע ברכות. ואף קיבלתי
ממנה במתנה את מכונת התפירה שלי. חוש האסתטיקה של אמא לא עוצר כאן, היא בשלנית מעולה,
ואופה עוגות ראווה דקורטיביות ברמה מקצועית. בתקופה שהייתי בחופשת לידה אף למדנו יחד
קורסים מתקדמים בשזירת פרחים, והפקנו אירועים בלתי נשכחים יחדיו.
וגם מאבא מיכאל דושינסקי. רב בקהילות בארץ ובחו"ל, ד"ר מרצה באוניברסיטאות, מוסיקאי - איש אשכולות.
תמיד עם ספר ביד או בתיק. סטייליסט מאין כמוהו: תמיד יוצא לבוש חליפה, עטוף בצעיף בקשירה ייחודית,
ענוב בעניבה או בעניבת-פרפר ובמטפחת תואמת בכיס המקטורן, חבוש מגבעת מסוגננת
ובנטייה מאוד מסוימת, ואף מקַל־הליכה לו, עם ידית מוכספת...
גדלתי מוקפת במשפחה שחלקה גרה בחו״ל, וחלקם עלו מחו"ל לפני או אחרי קום המדינה, או ממש לאחרונה.
תמיד ראיתי את כל הדודות שלי מכל הצדדים, לבושות בטוב טעם ומשדרות משהו ייחודי להן.
משהו שהוא בלתי ניתן להסבר במילים אבל ברור לך שאת רוצה לנסות להגיע לכזאת רמה של בטחון עצמי,
הכרה עצמית בערך שלך וידיעה שאת משדרת כלפי חוץ בדיוק את מה שאת מרגישה בפנים. שלימה עם עצמך.
גם אנחנו, הילדים, גדלנו כמה שנים בחו״ל. אף היינו תלמידים בבתי-ספר בארצות אנגלוסכסיות,
כשהורי היו בשליחויות: כרב־קהילה, כמנהלי-בית-ספר, כמורים וכמרצים באוניברסיטאות.
אני מאמינה שאפילו רק מהתבוננות, ספגתי אלי את כל היופי והסגנון שמסביבי. כשחזרנו לארץ
חברות היו שואלות ממני בגדים! לימים התחלתי לייעץ, ובהמשך אף להלביש את החברות הקרובות.
זה לא שהמותגים זעקו מכל עבר, אלא להיפך אף פעם לא ראיתי לוגו מתנוסס על אף בגד,
אבל פשוט יכולתי להבחין באיכות ובמה שהוא משדר - כבר ממרחקים. דפדפו בתמונות בשחור
לבן באלבומים ישנים, ותראו איך הסטייל בולט אפילו שאין שום צבע, שום מותג. זה פשוט שם.
בעמידה של האנשים, בצעיף, או בכובע. בצווארון, בקפלים, בנעליים, או בתיק. באחיזה של היד.
במבט למצלמה. ממש אפשר לחוש מה הנשים בתמונות משדרות.
אני יודעת שאתן בטח חושבות אז מה לנו ולכל זה?
או, איך אפשר לפתח כזה סגנון כאן ועכשיו?
ובכן, יקרות, אני מספרת את כל הפתיח הזה כי אני אומרת כל הזמן, סטייל וסגנון זה לא המותגים
הזועקים מכל מקום. זה משהו שאת מפתחת לעצמך עם השנים. זה משהו שמקרין את האישיות שלך החוצה.
ובעצם מעביר את המסר: שיש כאן אשה שהיא נוכחת בעולם הזה. יש לה אמירה.
היא יודעת מה היא רוצה. מה היא אוהבת. ומה היא מעוניינת לשדר.
כזו אני. זה מה שירשתי מהסבתות שלי, מאמא שלי מאבא שלי ומהמשפחה הנרחבת שלי.
כאלה - הן גם הלקוחות שלי.
ואני כל כך אוהבת אתכן.
וזו בדיוק הקולקציה שאני בוחרת להביא לכן בכל עונה מחדש.
אני יודעת שהפריטים שאני מביאה משדרים בדיוק את כל מה שכתבתי כאן.
ואני יודעת שזה בדיוק מה שאת מחפשת בבגד שלך.
אני מאמינה שכל אשה המעריכה אסתטיקה ויופי תמצא את עצמה אצלי.
אדם הוא סך כל הצבעים, הריחות, המעשים, המראות, והאנשים שהוא חווה בימי חייו.
והכל בא לידי ביטוי ב: איך הוא מתלבש ובאיך שהוא מתנהל בעולם.
קיבלנו כלי יקר במתנה מאלוקים ואנחנו כאן לשמור עליו וגם לפאר ולהדר בו.
מהי אופנה בעיניך?
מה משפיע על הסגנון שלך?
אני כאן לעזור לך בכל התלבטות, להתייעצות, ולכל שאלה.
להזמנות, לשאלות ולהתייעצות ניתן ליצור קשר בווטסאפ 050-8182313
מיכל באום
